החלטה בתיק רע"א 4766/11

           בקשות רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת ד"ר מ' אגמון-גונן) בת"א 2516/05, הפ"ב 2516/05, הפ"ב 1049/05, הפ"ב 1135/05, הפ"ב 1452/05 ו-הפ"ב 1469/05 מיום 24.5.11 (להלן פסק הדין), במסגרתו נדחו בקשות לביטול פסק בוררות שניתן על ידי בית הדין הרבני האזורי בתל-אביב ביום 3.9.01 ואושר על ידי בית הדין הרבני הגדול בפסיקותיו מהימים 21.7.05 ו-8.7.07 (להלן פסק הבוררות), ופסק הבוררות אושר.

העובדות בתמצית

א.           ברקע לבקשה מחלוקת עזה ביחס לבעלות על נכס מקרקעין המצוי ברחוב רבי עקיבא פינת רחוב הבעש"ט בעיר בני ברק (להלן הנכס), אשר בחלקו משמש למסחר ובחלקו משמש כבית כנסת. בשל כך נוהלה בוררות בבית הדין הרבני משך כעשר שנים.

ב.            עוד בשנת 1997, הגיש המשיב 1 ברע"א 4766/11, הוא המשיב 9 ברע"א 5366/11, מר סידני קסירר (להלן קסירר) לבית הדין הרבני האזורי תביעה "לפינוי, להשבת גזילה ולתיקון רישום" נגד המבקש 8 ברע"א 4766/11, מר מרדכי לוי (להלן לוי), המבקשת ברע"א 5366/11, עמותת חסידי סטראשאלא, מתפללי בית החסידים דגור, הרב צבי ביאליסטוצקי והמבקשת 1 ברע"א 4766/11, חברת סילבר טאוארס. 

ג.            לוי ועמותת חסידי סטראשאלא חתמו על שטרי בוררות והסכימו להתדיין בפני בית הדין הרבני האזורי. לעומתם, חלק ממתפללי בית החסידים דגור, חברת סילבר טאוארס והרב ביאליסטוצקי סירבו להתדיין בפני בית הדין.

ד.            תיאור האופן בו הגיעו חלקיו של הנכס הנדון לידיהם של המבקשים או המשיבים בבקשות אלה הוא מורכב, ומפורט הוא בפסק הבוררות של בית הדין הרבני האזורי. איני רואה מקום לחזור עליו. עם זאת, אציין כי בית הדין הרבני האזורי מצא שמר לוי פעל בדרכי כזב כדי לשים ידו במרמה על ירושתה של הגב' שפרינצה איזיקוביץ-קליין ז"ל שהייתה רשומה כבעלים של מחצית הנכס, תוך שהוא מעלים מידע בדבר יורשיה האמיתיים. בדרך זו הצליח לוי לרשום את הנכס על שמם של כמה אנשים שאינם יורשיה האמיתיים של הגב' איזיקוביץ-קליין ז"ל (להלן היורשים הפיקטיביים), ולאחר מכן פעל כמייצגם.

ה.           מכל מקום, כיום רשומה מחצית הנכס על שמו של קסירר ומחציתו השנייה על שמם של גורמים אחרים. בין אלה, גם חברת סילבר טאוארס, שקיבלה תוך כדי הליכי הבוררות את החלק אשר היה רשום על שמה של עמותת חסידי סטראשאלא (או בשמה הקודם עמותת בית החסידים דגור), אשר קיבלה בזמנו את חלקו של אחד היורשים הפיקטיביים. בית הדין הרבני ציין בפסק הבוררות כי העברה זו נעשתה במטרה להבריח נכסים, וכי דבריו של הרב ביאליסטוצקי, שייצג את העמותה, וכאמור נתבע בעצמו אך סירב להתדיין בפני בית הדין, אשר טען כי אינו מצליח למצוא את שטר המכר שעל בסיסו הועברו הזכויות ושאינו יודע דבר על חוזה המכר, מהוים התחמקויות והם מוזרים למשמע, וברי מדברים אלה ועוד מה דעת בית הדין על פעולתו של הרב ביאליסטוצקי. לפי פסיקת בית הדין הרבני האזורי, קסירר הוא בעליה האמיתיים גם של המחצית השניה של הזכויות בנכס, שאותה רכש מיורשיו של מר חנוך קליין ז"ל, אשר הם יורשיה האמיתיים של הגב' שפרינצה איזיקוביץ-קליין ז"ל. לבסוף, הבהיר בית הדין הרבני האזורי כי "לא היה להם [הנתבעים - א"ר] על מה שיסמכו את פעולותיהם בנכס, ולא הייתה כאן 'טעות בתום לב', אלא מעשה מכוון לנשל את יורשי חנוך קליין מחלקם בעזבון".

ו.             נוכח האמור חייב בית הדין הרבני האזורי את מר לוי להעביר את הזכויות הרשומות על שמו לקסירר, ולעשות את כל הפעולות הנחוצות כדי שהזכויות הרשומות על שמם של היורשים הפיקטיביים או על שמו של מי שרכש מהם את חלקיהם בנכס, לרבות חברת סילבר טאוארס, יירשמו על שמו של קסירר. עוד חייב בית הדין את עמותת חסידי סטראשאלא לעשות את כל הפעולות הנחוצות כדי שהזכויות הרשומות על שמה של חברת סילבר טאוארס יירשמו על שמו של קסירר. כן חויב לוי להודיע לשוכרים שבנכס כי קסירר הוא הבעלים החוקי של הנכס, ולהשיב את כל הכספים שקיבל בגין השכרת הנכס, צמודי מדד. לבסוף קבע בית הדין הרבני האזורי כי ככל שהזכויות בנכס לא יועברו על שמו של קסירר, ישלם לוי לקסירר את השווי הכספי של מחצית הנכס, וככל שהזכויות הרשומות על שמה של חברת סילבר טאוארס לא יועברו על שמו של קסירר תשלם עמותת חסידי סטראשאלא את השווי הכספי של שמינית הנכס. כן נדרשה העמותה להמציא לבית הדין בתוך 15 ימים את מסמכי המכירה של זכויותיה בנכס לחברת סילבר טאוארס. 

ז.             בהמשך לכך, בימים 21.7.05 ו-8.7.07, דחה בית הדין הרבני הגדול השגות וערעורים על פסיקת בית הדין הרבני האזורי. בעקבות זאת הובא הסכסוך לפתחו של בית המשפט המחוזי, בשלל בקשות לביטול פסק הבוררות של בית הדין הרבני ובבקשת קסירר לאישורו.

ההליך לפני בית המשפט המחוזי ופסק דינו

ח.           בית המשפט המחוזי עמד על כך שהמבקשים העלו טענות מטענות שונות אשר נוגעות כמעט לכל עילות הביטול. בין היתר עתרו המבקשים לבטל את פסק הבוררות מן הטעמים הבאים: פסק הבוררות מנוגד לפסיקת בתי המשפט בעניין, ובכללה פסק דין חלוט של בית משפט השלום בו נדחתה תביעה לפינוי שהגיש קסירר וצו ירושה; היעדר סמכות להכריע לעניין הזכויות בנכס, נוכח העובדה שהצדדים לבוררות אינם מייצגים את כלל הצדדים; חוסר סמכות עניינית של בית הדין הרבני לדון בסכסוכי ממון ובשאלות של פינוי דייר מוגן; חריגה מסמכות נוכח העובדה שההרכב שנתן את פסק הבוררות החליף הרכב קודם וישב רק בישיבה אחת; התעלמות ראש ההרכב שדן בתיק בבית הדין הרבני הגדול מבקשת פסילה שהוגשה נגדו; פגיעה בזכות הטיעון; נציגי עמותת סטראשאלא לא הורשו להיכנס לאולם הדיונים; הכרעת  בית הדין בטענות שלא דן בהן; קיום דיונים בבית הדין במעמד צד אחד; מחיקת חלקים מהפרוטוקול; סירוב בית הדין לקבל ראיות חדשות שנתגלו לאחר פסיקת בית הדין הרבני הגדול מיום 21.7.05; מתן פסק הבוררות על סמך מסמכים חסויים; טענות שלפיהן פסק הבוררות ניתן תוך הפרה של הוראות חוק הדיינים, התשט"ו-1955 ותקנות הדיון בבתי-הדין הרבניים בישראל, התשנ"ג, ובניגוד לפסיקת בית משפט זה; פסק הבוררות אינו שלם ואינו ניתן לביצוע; שטר הבוררות אינו תקף; הוצאו כתבי סירוב בניגוד לדין; ועוד כהנה וכהנה טענות שאיני יכול לפרטן כי רבות הן.

ט.           בית המשפט המחוזי קבע כי אין מקום לביטולו של פסק הבוררות. בית המשפט עמד על כך שפסק הבוררות של בית הדין הרבני האזורי ארוך ומפורט היטב, וכי אושר על ידי בית הדין הרבני הגדול, שהתייחס לכל טענה מטענות המבקשים. בית המשפט המחוזי קבע כי לא נפגעו כללי הצדק הטבעי, וכי היו אלה המבקשים אשר פגעו בתקינותו של ההליך, שכן מעת שהבינו כי מצבם הולך ומחמיר חדלו מהופיע לדיונים, ועשו כל שלאל ידם כדי למנוע בירור אמיתי של הסכסוך. גם ביחס לראיות חדשות שנתבקשה הגשתן קבע בית המשפט, על סמך פסיקתו של בית הדין הרבני הגדול כי המבקשים זנחו את בקשתם וממילא אף לגופה לא היה בה ממש, שכן דובר בראיות שכבר הוגשו לבית הדין הרבני האזורי ונדחו על ידיו. עוד דחה בית המשפט המחוזי את הטענות בדבר פגיעה בזכות הטיעון ובדבר היעדר הנמקה, כמשוללות יסוד.

י.             בית המשפט המחוזי דחה גם את טענת המבקשים לפיה לא היה תוקף לשטרי הבוררות שנחתמו על ידיהם. כן קבע, כי אף הטענות בדבר הגשת בקשת הפסילה של אחד הדיינים ובדבר התחלפות הדיינים בתיק עם השנים אינן יכולה להביא לביטול פסק הבוררות, בין היתר לאור נסיבות התמשכותו של התיק, ונוכח העובדה שטענות אלה לא עלו בהזדמנות הראשונה כנדרש.

יא.         בית המשפט המחוזי התייחס אף לטענות של חריגה מסמכות שהעלו המבקשים. כך קבע, כי טענתם של המבקשים בדבר חריגה מסמכות המבוססת על פסק הדין שניתן בבית משפט זה בבג"ץ 8638/03 סימה אמיר נ' בית הדין הרבני הגדול, פ"ד סא(1) 259 (2006) (להלן הלכת אמיר) אינה יכולה לעמוד, נוכח ההבדל העובדתי המשמעותי בין המקרים ומשום שאין להחילו בדיעבד. מכל מקום, קבע בית המשפט המחוזי כי אין להסכין לכך שהמבקשים ינהלו הליך בוררות משך עשר שנים תמימות, בהן לא יטענו טענות כלשהן בדבר חריגה מסמכות של בית הדין הרבני, ולבסוף, לאחר שנפסק לרעתם יעלו טענותיהם אלה. בית המשפט המחוזי אף דחה את הטענות כי פסיקת בית הדין הרבני נוגדת צו ירושה שניתן או פוגעת בזכות דיירות מוגנת.

יב.          נדחו אף הטענות לפיהן פסק הבוררות מנשל יורשים מירושתם, ונקבע כי טענה זו עומדת בניגוד גמור לעובדות כפי שנקבעו על ידי בית הדין הרבני האזורי. לבסוף דחה בית המשפט המחוזי גם את הטענה בדבר הוצאת כתבי הסירוב, בנימוק שבמקרה דנן אין כל בסיס לטענת אילוץ.

ומכאן הבקשות לרשות ערעור.

טענות הצדדים

יג.          הערה מקדמית - מי הוא הרשאי להגיש את בקשת רשות הערעור. בטרם אגש לפירוט טענותיהם של הצדדים אבקש להעיר באשר לזכותם של חלק מהמבקשים והמשיבים בבקשות דנא לבקש רשות ערעור, ולפני כן - לפנות בבקשה לביטול פסק הבוררות. מלבד הצדדים שהיו צד להליך בבית הדין הרבני צורפו להליך שלפני צדדים נוספים; חלקם נזכרים בפסיקתו של בית הדין הרבני האזורי וחלקם האחר נפקד מקומו. כך, המשיבים 7-2 ו-11-10 ברע"א 5366/11 והמבקשים 7-2 ברע"א 4766/11 לא חתמו מעולם על שטרי בוררות בסכסוך זה וכלל לא היו צד להליך שהתקיים בבית הדין הרבני. משכך, תמוהה בעיני הצטרפותם בשלב זה של ההליך. כידוע, בקשה לביטול פסק בוררות יכולה להיות מוגשת רק על ידי מי שהיה צד להליך הבוררות, או על ידי חליף של מי שהיה צד בזה. הבורר מוגבל בסמכותו להסכם הבוררות שבין הצדדים, ואינו יכול להטיל חיובים על צדדים שלישיים או לפסוק לטובתם. וכך, אכן, היה במקרה דנן - בית הדין הרבני האזורי הטיל חיובים אך ורק על מר לוי ועל עמותת חסידי סטראשאלא שהיו צד להליך וחתמו על שטרי הבוררות. משכך, ממילא אין להלום את הטענה כי נפגעו זכויות צדדים שלישיים. ואולם, אף אם תאמר כי נפגעו זכויותיו של צד שלישי כלשהו במסגרת פסק הבוררות, עדיין אין הדבר מתיר לו לפנות בבקשה לביטול פסק הבוררות, ומקל וחומר לבקש רשות לערער על ההחלטה בבקשת הביטול, אלא עליו להגיש תובענה לבית המשפט המוסמך לסעד הצהרתי, או לכל סעד אחר שיש בו כדי למנוע את הפגיעה בזכויותיו (ראו, למשל, ע"א 318/85 כוכבי נ' גזית קונסיליום השקעות ופיתוח בע"מ, פ"ד מב(3) 265, 282 (1988); רע"א 5690/97 בקר נ' הכונס הרשמי (לא פורסם), סעיף 3; ראו גם, סמדר אוטולנגי בוררות - דין ונוהל כרך ב 966 (מהדורה רביעית מיוחדת, 2005)). לפיכך, אתייחס להלן אך לטענותיהם של הצדדים שחתמו על שטרי הבוררות, אשר היו צד להליך בפני בית הדין הרבני האזורי -ואשר לגביהם, כאמור, ניתנו הסעדים הנזכרים על ידי בית הדין.

יד.          עמותת חסידי סטראשאלא מעלה מחדש את כל טענותיה שנדונו בבית המשפט המחוזי, ואיני רואה צורך לפרטן מחדש. אעמוד אך על עיקרן לטענת עמותת חסידי סטראשאלא פסק הדין נוגד צו ירושה של בית משפט מוסמך, ולמעשה שולל את זכויותיהם של יורשים חוקיים שאינם ולא היו צד להליכים. עוד נטען כי פסק הבוררות נוגד פסיקה של בית משפט זה, לפיה פסק בוררות המכריע בין סכסוך יורשים במקרקעין בטל גם כלפי היורשים שהסכימו לבוררות. כן חוזרת העמותה על טענתה לפיה פסק הדין שנתן בית הדין הרבני נוגד את הלכת אמיר הנזכרת. עוד נטען על טענותיה בדבר חוסר הסמכות לשנות מהרכב בית הדין במהלך הדיונים, כתבי הסירוב האסורים שהוציא בית הדין, פסלות ראש ההרכב של בית הדין הרבני הגדול, הסירוב לקבל ראיות חדשות, חוסר הסמכות להכריע בשאלת הדיירות המוגנת, פגישות אישיות של בא כוח המשיב עם הדיינים, קבלת ראיות ומסמכים במעמד צד אחד, ועוד טענות עובדתיות בעלות גוון ערעורי מובהק.